מדוע רופאים נמנעים מלהפסיק תרופות כרוניות מיותרות?

תהיתם פעם מדוע מספר הכדורים בקופסאת התרופות שלכם ממשיך לגדול? 

מסתבר שרבים מאיתנו ממשיכים לקחת תרופות, למרות שאיננו זקוקים להן יותר.  

כן, כן אתם קוראים נכון- לא מעט אנשים נוטלים תרופות שאין בהן עוד צורך! 

עונות מתחלפות, אופנות באות והולכות, הגוף שלנו משתנה אבל למטופלים רבים תרופות המרשם לעולם לא משתנות…

איך ולמה זה קורה?

בואו נראה!

נתחיל ממספרים- לא פחות מ-22% מהמבוגרים בגילאי 40 עד 79 משתמשים בחמש או יותר תרופות מרשם מדי חודש.  ובקרב בני 60 עד 79, המספר הזה כפול!  מיותר לציין כי עלייה זו בתרופות מלווה גם בעליה באשפוזים בגין בעיות הנגרמות מאותן תרופות.

לאחרונה פורסם מאמר בכתב עת מוביל בשם JAMA המנסה להתחקות אחר הסיבות המובילות לכך שרופאים נמנעים מלהפסיק תרופות כרונית שלא עוזרות או אף מזיקות. 

אחת הסיבות הבולטות, כפי שעולה מדבריהם של רופאים גריאטריים בכירים, היא ששנים שאנשי הרפואה לומדים איך לרשום תרופות (והם עושים זאת בהצטיינות יתרה!), אבל הם לא כל כך טובים בהפסקתן כאשר אין בהן יותר צורך. 

ולמה שפתאום לא יהיה בהן צורך, אתם שואלים?

אז חשוב שתדעו שהאיזון בין הנזק לתועלת של תרופה יכול להשתנות עם הזמן, במיוחד ככל שאנו מתבגרים. הרי אם תחשבו על זה, זה גם מאוד הגיוני- הגוף שלנו משתנה עם השנים, לכן  גם האופן שבו הגוף מתמודד עם התרופות, ישנה. 

קחו לדוגמא מטופל שעם השנים חלה ירידה בתפקוד הכלייתי שלו. היות ותפקידן של הכליות להפריש את התרופה מהגוף, שינוי זה עלול לגרום לצבירת התרופה בגוף. לכן תרופות שהיו בטוחות עבורו טרם השינוי בתפקוד הכלייתי, יהפכו למסוכנות.

ואם חשבתם שבזה מסתיימת המורכבות- חישבו שוב!

למרבה ההפתעה, ייתכן שלחלק מהתרופות לא היו יתרונות במטופלים גריאטריים מלכתחילה. וההסבר לכך הפשוט מאוד. אנשים מקבוצה זו לא נכללו במחקרים הקליניים, לכן יעילותן של תרופות בקבוצה זו לא נבחנה אף פעם. אז לא פלא שבמציאות ישנן לא מעט תרופות שלא עוזרות באמת כפי שהיינו רוצים.

קחו למשל נוירופתיה או כאב עצבי - חלק נכבד מתרופות המיועדות להתוויה זו לא יעילות ולא משחררות את המטופל מכאב. כנ"ל לגבי תרופות לטיפול בבריחת שתן או לשלפוחית רגיזה, רובן פשוט לא עוזרות. 

תסכימו איתי שזה משנה לגמרי את התמונה! הרי אחד המכשולים הגדולים בהפסקת התרופות הוא החשש שמהלך כזה עלול להחמיר את המצב. 

אז יש לנו חדשות טובות בשבילכם- מחקרים מראים שבמצבים רבים, הפסקת טיפול תרופתי לא בהכרח משנה את הפרוגנוזה ארוכת הטווח.

ולמרות שגם המטופלים וגם הצוות הרפואי נתקלים בטיפולים לא יעילים, ההחלטה להפסיק את התרופות לא קלה. 

רופאים מדווחים כי הם מהססים להפסיק את התרופות משום שזה עלול להרגיז את המטופל או להתפרש על-ידו כאילו הם מוותרים על הטיפול בו.

אחרים מדגישים שהם מתקשים להפסיק טיפולים שמומחה אחר רשם למטופל.

אחרים פשוט לא יודעים איך לעשות זאת וחוששים מתסמיני גמילה אפשריים.

וכך המטופלים נקלעים למעין כדור שלג של תרופות שרק מתווספות עם השנים!

והנזקים הפוטנציאליים?  

הם יכולים להיות משמעותיים מאוד- החל מבעיות קוגניטיביות, דרך עצירות ועד לסיכון מוגבר לנפילות, היפוגליקמיות ואף מוות.

החדשות הטובות הן שיש מה לעשות!

חשוב שתדעו שישנו תהליך הנקרא "deprescribing" או הפסקה של טיפולים תרופתיים. מדובר בתהליך שבמהלכו מופסקות תרופות מיותרות בזהירות ותוך מעקב צמוד של איש מקצוע. זהו תהליך מורכב ומאוד אינדיבידואלי הדורש ידע פרמקולוגי ממעמיק. על-כן  זו לא החלטה שכדאי לקבל לבד. 

שתפו את הרופא המטפל, תעלו דגלים אדומים וסימני שאלה לגבי תרופות שנראות לכם כלא יעילות או מזיקות ותמיד העזרו ברוקח קליני. 

ועוד דבר שכדאי לזכור- זה לא הכל או כלום!

לא תמיד יש צורך להפסיק את התרופות לחלוטין. ישנן אלטרנטיבות שיכולות להשפיע לטובה כמו הפחתת מינונים, ניסיון של תרופות חדשות יותר עם פחות תופעות לוואי, או בחינת אפשרויות שאינן תרופתיות כמו טיפולים קוגנטיביים או שיטות מיינדפולנס.

ואם נחזור רגע למקרה של תרופות לשלפוחית רגיזה- לא חייבים להפסיקן לחלוטין. אפשר לשנות את הנטילה שלהן מנטילה יומיומית לנטילה על-פי הצורך. דהיינו להיעזר בהן רק לפני אירועים או כשיש צורך לצאת מהבית לפרקי זמן ממושכים. החלטה כזו בהחלט תטיב עם המטופל ותצמצם את הסיכון לתופעות לוואי מהתרופה.

אז בשורה התחתונה

היעילות והבטיחות של התרופות משתנים עם השנים. לכן, חשוב שהטיפול התרופתי ישקף את השינויים החלים בגופו של המטופל.

יזמו שיחה עם הרופא המטפל כדי לשקול מחדש את נחיצותן של כל התרופות וערבו רוקח קליני בתהליך. 

בסופו של דבר, חשוב לוודא שאתם לוקחים רק את מה שבאמת מועיל ובטוח ע-ב-ו-ר-כ-ם.